סגולות לראש השנה: הסימנים והמנהגים לפי המקורות

״סימנא מילתא היא״: המקור בגמרא סגולה במקור

הגמרא מביאה כמה דרכים שבהן אנשים ניסו לברר מה צפוי להם, למשל נר שמדליקים בעשרת ימי תשובה ובודקים אם אורו נמשך. על אחת מהן, בדיקה לפני יציאה לדרך, הגמרא אומרת ״ולאו מילתא היא, דילמא חלשא דעתיה ומיתרע מזליה״: מי שיראה סימן רע עלול להיחלש בדעתו. רש״י מסכם: ״לא ליעביד הכי״.

מיד אחר כך אומר אביי: ״השתא דאמרת סימנא מילתא היא״, יהיה אדם רגיל לאכול בראש השנה קרא (דלעת), רוביא, כרתי, סילקא ותמרי. כלומר, הגמרא מסתייגת מבדיקת עתידות שעלולה להחליש, ובאותו הקשר ממליצה על סימן לטובה.

במסכת כריתות הלשון היא ״למיכל״, לאכול, ובמסכת הוריות ״למיחזי״, לראות. פניני הלכה מביא על פי זה שמי שאינו רוצה לאכול אחד הסימנים יכול להסתפק בהסתכלות עליו.

מקור: כריתות ו, א; הוריות יב, א; רש״י הוריות יב, א

הסימנים בליל ראש השנה (הלכה יומית)

הסימנים בשולחן ערוך וברמ״א מנהג

השולחן ערוך כותב ״יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה״ את הסימנים שבגמרא, ולומר על כל אחד בקשה קצרה, למשל על הכרתי ״יכרתו שונאינו״. עוד הוא מביא אכילת ראש כבש ״לומר נהיה לראש ולא לזנב וזכר לאילו של יצחק״.

הרמ״א מוסיף את המנהג לאכול תפוח מתוק בדבש ולומר ״תתחדש עלינו שנה מתוקה״, רימונים ״נרבה זכיות כרמון״, ובשר שמן ומיני מתיקה. יש שנמנעים מאגוזים, כי ״אגוז״ בגימטריה ״חט״, וגם מפני שהם מרבים ליחה ומפריעים בתפילה.

על סדר האכילה, הברכות ומה עושה מי שאינו אוהב את אחד המאכלים הרחבנו בעמוד ההלכה היומית על הסימנים.

מקור: שולחן ערוך אורח חיים תקפג, א-ב, וברמ״א; פניני הלכה ימים נוראים ג, יב-יג

הסימנים בליל ראש השנה

סעודות החג, שמחה ולא לכעוס הלכה

ראש השנה הוא יום דין, אבל גם חג. פניני הלכה כותב שמצווה לערוך בו שתי סעודות מכובדות, בלילה וביום, ולשמוח בבשר ויין, אלא שלא יאכל כמלוא שובעו. הוא מביא את דברי עזרא ונחמיה לעם בראש השנה: ״לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים״, ומוסיף בשם הרא״ש שיש בזה גם סימן טוב לשנה שמנה ומתוקה.

בהמשך לרעיון הסימן, פניני הלכה כותב שכל אחד ישמח ויבטח בה׳, ״ולא יכעס ולא יתקוטט עם חבריו״, ושבנוסף לאיסור יש בכעס גם סימן רע לשנה. עוד הוא כותב שבסעודה ישתדל לשמח את בני המשפחה והמסובים.

יש שנהגו בעבר לצום בראש השנה, אבל למעשה נפסק שמצווה לערוך בו סעודות, ופניני הלכה כותב ״וקל וחומר שאסור לצום״.

מקור: נחמיה ח, י; פניני הלכה ימים נוראים ג, ד; פניני הלכה ימים נוראים ג, יד

לא לישון ביום ראש השנה מנהג

הרמ״א כותב: ״וגם נוהגים שלא לישן ביום ראש השנה״, מציין בסוגריים ״ירושלמי״, ומוסיף ״ומנהג נכון הוא״. פניני הלכה מביא בשם הירושלמי ״שכל הישן בראש השנה מזלו ישן כל השנה״.

פניני הלכה מוסיף כמה הבחנות. מי שיושב בבטלה נחשב כישן. רוב האחרונים כתבו בעקבות האר״י שעיקר ההקפדה היא שלא לישון לפני חצות היום. מי שעייף אחרי הסעודה טוב שישן כדי שיוכל ללמוד כראוי, ומהר״ם מרוטנבורג נהג לישון בראש השנה כמו בכל החגים.

ומי שחושש שאם יקום מוקדם יתקשה לכוון בתפילה, רשאי לישון עד סמוך לתפילה, ״שאין סגולה זו חשובה כמצוות לימוד התורה וכוונת התפילה״.

מקור: שולחן ערוך אורח חיים תקפג, ב, ברמ״א; פניני הלכה ימים נוראים ג, יד

תשליך מנהג

הרמ״א כותב ״והולכין אל הנהר לומר פסוק ותשליך במצולות ים כל חטאתינו״. פניני הלכה מתאר את המנהג: הולכים ביום הראשון לים, לנהר או למעיין ואומרים פסוקים, ובהם הפסוק ממיכה (ז, יט).

לפי פניני הלכה, יסוד המנהג בראשונים באשכנז, ובמשך הדורות הוא התפשט גם בקרב הספרדים. הוא אינו חובה: הגר״א ורבי חיים מוולוז׳ין לא נהגו בו, וכך רוב יוצאי תימן. בטעם המנהג הוא מביא כמה הסברים, ובהם זכר לעקדה (מהרי״ל) והמים כסמל לטהרה.

רוב הנשים לא נהגו לומר תשליך, ונשים שרוצות רשאיות. כשאין מקום מים בקרבת מקום, נוהגים לומר ליד בור מים או מקווה.

מקור: שולחן ערוך אורח חיים תקפג, ב, ברמ״א; פניני הלכה ימים נוראים ג, טו

הברכה ״לשנה טובה תכתב ותחתם״ מנהג

אחרי ערבית בליל ראש השנה מברכים איש את רעהו ״לשנה טובה תכתב ותחתם״, ולאישה ״תכתבי ותחתמי״. יש אומרים, בשם הגר״א, לומר רק ״לשנה טובה תכתב״, כי החתימה ביום הכיפורים.

לפי פניני הלכה, גם למחרת מברכים כך, אבל אחרי חצות היום כבר אין מברכים בנוסח הזה, ואפשר להסתפק ב״שנה טובה״. מי שמברכים אותו יכול להשיב באותן ברכות או ״וכן למר״.

מקור: פניני הלכה ימים נוראים ג, יד

מה לא מצאנו במקורות

ברשת מופיעות ״סגולות לראש השנה״ כמו הנחת שלוש עשרה מטבעות או סכין. לא מצאנו להן מקור כתוב בגמרא, בשולחן ערוך, ברמ״א או בפניני הלכה, וגם לא בחיפוש בספריא.

הגמרא עצמה מסתייגת מניסיונות לבדוק סימנים לעתיד, משום שהם עלולים להחליש את הדעת. המנהגים שהיא ממליצה עליהם הם סימנים לטובה שמלווים בתפילה.