סגולות לפרנסה: מה מובא במקורות

תפילה על הפרנסה, לצד העבודה תפילה

בגמרא נשאלת השאלה ״מה יעשה אדם ויתעשר?״. התשובה הראשונה היא ״ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה״. החכמים מקשים ש״הרבה עשו כן, ולא הועילו״, והמסקנה היא ״יבקש רחמים ממי שהעושר שלו, שנאמר: לי הכסף ולי הזהב״. הגמרא מסכמת שצריך את שניהם.

גם המשנה בסוף קידושין אומרת שילמד אדם את בנו ״אומנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר והנכסים שלו״, כי ״לא עניות מן האומנות ולא עשירות מן האומנות״.

איפה מתפללים: השולחן ערוך פוסק שמי ש״היה צריך פרנסה מבקש עלי׳ בברכת השנים״, ובשומע תפילה ״יכול לשאול כל צרכיו״. בפניני הלכה מוסבר שאפשר להוסיף בקשה במילים שלך, לפני חתימת הברכה, ושמי שרוצה להאריך יעשה זאת אחרי ״יהיו לרצון״.

מקור: נדה ע, ב; משנה קידושין ד, יד; שולחן ערוך אורח חיים קיט, א; פניני הלכה תפילה יז, יא

מעשר כספים סגולה במקור

הגמרא דורשת את הפסוק ״עשר תעשר״: ״עשר בשביל שתתעשר״. ובמסכת שבת מובא שעשירי ארץ ישראל זוכים לעושר ״בשביל שמעשרין״.

בתענית מובא שבדרך כלל אסור לנסות את ה׳, ״חוץ מזו״, על פי הפסוק במלאכי ״ובחנוני נא בזאת״. הרמ״א מביא זאת להלכה: ״ואסור לנסות הקב״ה כי אם בדבר זה״, ומוסיף שיש אומרים שההיתר הוא רק במעשר ולא בשאר צדקה.

בפניני הלכה מובאת גם הדעה החולקת: לפי השל״ה, השולחן ערוך השמיט את ההיתר כי לדעתו אסור לנסות את ה׳ במעשר כספים. רוב הפוסקים מתירים. הרב מלמד מוסיף ש״הכוונה על נס נסתר״, ברכה במעשה הידיים, ולא שמי ״שנוהג ברשלנות ובחוסר תבונה, יהיה עשיר״.

מקור: תענית ט, א; שבת קיט, א; שולחן ערוך יורה דעה רמז, ד, ברמ״א; פניני הלכה ליקוטים ב ו, ח

מחשבון מעשר כספים

כבוד שבת סגולה במקור

באותה סוגיה בשבת נשאל: עשירים שבשאר ארצות במה הם זוכים? והתשובה: ״בשביל שמכבדין את השבת״.

הגמרא מביאה סיפורים להמחשה. יוסף ״מוקר שבי״ קנה לכבוד שבת דג, ומצא בו מרגלית. ולסיכום אמר לו זקן אחד: ״מאן דיזיף שבתא, פרעיה שבתא״, מי שלווה בשביל השבת, השבת פורעת לו. אלה דברי אגדה. הם מלמדים על ערך ההוצאה לכבוד שבת, ואינם מבטיחים רווח מסוים.

מקור: שבת קיט, א

קידוש לליל שבת

כבוד האשה סגולה במקור

רבי חלבו אומר: ״לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו״. ורבא אמר לאנשי מחוזא: ״אוקירו לנשייכו, כי היכי דתתעתרו״, כבדו את נשותיכם כדי שתתעשרו.

מקור: בבא מציעא נט, א

סגולה לשלום בית

כוונה בפסוק ״פותח את ידך״ הלכה

השולחן ערוך פוסק שבאשרי ״צריך לכוין בפסוק פותח את ידך, ואם לא כוון צריך לחזור ולאומרו פעם אחרת״. המשנה ברורה מסביר שעיקר אמירת תהלה לדוד הוא בשביל הפסוק הזה, שמזכיר שהקב״ה ״משגיח על בריותיו ומפרנסן״.

זו הלכה בתפילה, לא סגולה. התוכן שלה הוא ההכרה שהפרנסה באה מה׳. בפניני הלכה מובא שלרוב הפוסקים מספיק לחזור על הפסוק עצמו.

מקור: שולחן ערוך אורח חיים נא, ז; משנה ברורה נא, טו; פניני הלכה תפילה יד, ג

תהלים קמה

פרשת המן מנהג

השולחן ערוך כותב ש״טוב לומר״ בבוקר את פרשת העקדה, פרשת המן ועוד. המשנה ברורה מסביר שאומרים את פרשת המן ״כדי שיאמין שכל מזונותיו באין בהשגחה פרטית״, ומביא בשם הירושלמי שמי שאומר אותה מובטח שלא יתמעטו מזונותיו. את המאמר לא מצאנו בנוסח הירושלמי שבידינו, ולכן הוא מובא בשם המשנה ברורה.

הוא גם מסייג: ״ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר״. הנוסח, ההסבר המלא והמנהג לקרוא אותה ביום שלישי של שבוע בשלח נמצאים בעמוד פרשת המן בסידור.

מקור: שולחן ערוך אורח חיים א, ה; משנה ברורה א, יג

פרשת המן בסידור

מלווה מלכה ופרנסה

רבי חנינא אומר בגמרא: ״לעולם יסדר אדם שלחנו במוצאי שבת, אף על פי שאינו צריך אלא לכזית״. השולחן ערוך מביא זאת ומנמק ״כדי ללוות את השבת״, וכך גם בפניני הלכה.

בגמרא, בשולחן ערוך, במשנה ברורה ובפניני הלכה לא מצאנו קשר בין מלווה מלכה לבין פרנסה. מדובר במצווה של כבוד שבת, ולכן לא הכנסנו אותה לרשימה כסגולה לפרנסה.

עבודה וסייעתא דשמיא

בגמרא במגילה נאמר ״יגעתי ומצאתי, תאמין״. אבל מיד אחר כך הגמרא מגבילה: ״הני מילי בדברי תורה, אבל במשא ומתן, סייעתא הוא מן שמיא״. כלומר, בפרנסה המאמץ נדרש, אבל אינו מבטיח את התוצאה.