סגולה למציאת אבידה: מה המקור ל״אלהא דמאיר ענני״

הסיפור בגמרא: ״אלהא דמאיר ענני״ תפילה

בגמרא מסופר שברוריה, אשת רבי מאיר, ביקשה ממנו להציל את אחותה שנלקחה בידי השלטון הרומי. רבי מאיר הציע לשומר תרקב של דינרים. השומר חשש מהשלטונות ושאל מה יעשה כשייגמר הכסף, ורבי מאיר השיב לו: ״אימא אלהא דמאיר ענני ומתצלת״, כלומר אמור ״אלוהי מאיר, ענני״ ותינצל.

לפי הסיפור, כשהשומר פקפק, רבי מאיר הראה לו שכלבים טורפים שהתנפלו עליו עזבו אותו כשאמר את המשפט. מאוחר יותר העלו את השומר לתלייה, הוא אמר את המשפט והורידו אותו.

ההקשר הוא סכנת חיים ממשית, והגמרא אינה קובעת כאן הנהגה לכל אדם. בהגהות היעב״ץ על המקום נכתב שאמירה כזו הותרה רק ״מדוחק להצלת נפשו בדלא אפשר בלאו הכי״.

מקור: עבודה זרה יח, א; עבודה זרה יח, ב; הגהות יעב״ץ על עבודה זרה יח, ב

המנהג שהחיד״א מתאר: בכל צרה מנהג

החיד״א, בפירושו ״פתח עינים״ על הסוגיה, כותב שמכאן ״נשתרבב המנהג״ שעל כל צרה שאדם מתפלל עליה הוא אומר ״אלהא דר״מ ענני״, ונודרים שמן או צדקה לנשמת רבי מאיר. הוא מביא בשם הרמ״ע מפאנו שהאומר את המשפט יכוון לאותה כוונה שכיוון רבי מאיר.

בפירושו ״מראית העין״ מוסיף החיד״א שאין לומר כך בשמם של תנאים אחרים, כי רבי מאיר ״הוא נתרצה שיאמרו כן״.

המנהג כפי שהחיד״א מתאר אותו הוא תפילה בכל צרה. הוא אינו מזכיר בו אבידה.

מקור: פתח עינים על עבודה זרה יח, ב; מראית העין על עבודה זרה יח, א

נדר שמן למאור כשאבד חפץ מסורת מאוחרת

הקשר המפורש לאבידה מצאנו בספר טעמי המנהגים (עניני סגולות, ד). הוא מביא מספר ״מדרש תלפיות״, בלשון ״קבלתי״, שמי שאבד לו דבר נודר סכום כסף לשמן למאור לנשמת רבי מאיר, ושבכך הוא מוצא את האבידה.

באותו מקור יש הסתייגות: אם עבר זמן הנדר אינו מועיל. למשל, אם האבידה היא כסף שהמוצא כבר הוציא, או בגד שהועבר למקום אחר או שונה עד שאינו ניכר.

זה המקור הכתוב המוקדם ביותר שקראנו בעצמנו שקושר את המנהג לאבידה. את מדרש תלפיות עצמו לא ראינו, ולכן אנו מביאים את הדברים כפי שהם מצוטטים בטעמי המנהגים. בהערה שם מובאות דעות שונות כמה פעמים לומר את המשפט ובאיזה נוסח, ואין בזה הכרעה אחת.

מקור: טעמי המנהגים, עניני סגולות ד

נדר בעת צרה, ומתי לתת הלכה

הבן איש חי כותב שבעת צרה מותר לנדור לכתחילה, ולומד זאת מנדר יעקב. הוא מביא מהחיד״א בספרו שיורי ברכה ש״נהגו רבים לדור לרבי מאיר בעל הנס או לשאר צדיקים כדי שישיגו דבר זה או ריוח זה״, ובכל זאת ״טוב ליתן הנדר במזומן מקודם שישיגו הדבר״.

כלומר, לפי הדברים שם עדיף לתת את הצדקה מיד, ולא לתלות אותה בכך שהחפץ יימצא. הבן איש חי מוסיף שיש אומרים שלנדר כזה אין התרה כלל, ולמעשה הוא מתיר אותו רק לצורך מצווה, לצורך גדול מאוד, או כשברור שאי אפשר לקיימו. מי שנדר ומתקשה לקיים את נדרו ישאל רב.

מקור: בן איש חי, שנה שנייה, פרשת ראה ג

מה לא מצאנו במקורות

לא מצאנו בתלמוד ובפוסקים שקראנו קשר בין ״אלהא דמאיר ענני״ לבין מציאת אבידה. הקשר מופיע לראשונה, מבין המקורות שקראנו, בציטוט ממדרש תלפיות שבספר טעמי המנהגים.

לגבי הסכום: בספר כתר שם טוב מובא בשם הבעש״ט שאדם שבא לסכנה וצריך לנס ייתן ח״י גדולים לנרות לבית הכנסת לנשמת רבי מאיר בעל הנס. ההקשר שם הוא סכנה, לא אבידה. לעניין אבידה לא מצאנו סכום קבוע.