על סלמון, ועל כל דג כשר, מברכים שהכל נהיה בדברו. הדג אינו גידול הארץ, ולכן הוא נמנה יחד עם הבשר והעוף באותה ברכה.
על סלמון מברכים שהכל נהיה בדברו.
הברכה האחרונה על סלמון היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
כל ההכנות - אותה ברכה
סלמון אפוי בתנור, על הגריל, מבושל ברוטב, מעושן בפרוסות דקות, או נא בסשימי - הברכה בכולן שהכל נהיה בדברו.
הדג נאכל בכל הצורות האלה כדרכו, ולכן אין כאן את השאלה של מאכל שנאכל שלא כדרכו.
סלמון על לחם ובתוך סושי
פרוסת לחם עם סלמון מעושן - ברכת המוציא על הלחם פוטרת את הדג.
בסושי המצב שונה: העיקר שם הוא האורז, וברכת האורז המבושל היא בורא מיני מזונות. הדג הוא המילוי, והוא נגרר אחרי העיקר.
מי שאוכל סשימי - פרוסות דג בלי אורז - מברך שהכל.
דגים אחרים
הברכה זהה בכל הדגים הכשרים: אמנון, בקלה, טונה, דניס, מושט או לברק. הסוג והמחיר אינם משנים.
גם קציצות דג, גפילטע פיש וטחינת דג - שהכל, מפני שהדג נשאר הרכיב העיקרי והמזוהה.
דגים בסעודת שבת
מנת הדג הראשונה בסעודת שבת מוגשת אחרי הקידוש ואחרי המוציא, ולכן היא כבר בתוך הסעודה.
במצב הזה ברכת המוציא על החלה פוטרת את הדג, ואין מברכים עליו שהכל. מי שאוכל דג לפני ברכת המוציא - למשל בקידוש בבוקר, לפני שהתחילו לאכול לחם - כן מברך עליו שהכל נהיה בדברו.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, ג - "בשר בהמה, חיה, עוף ודגים"
- פניני הלכה ברכות ח, יג - אורז מבושל וברכת מזונות
- פניני הלכה ברכות ג - עיקר וטפל
