מים בטעמים הפכו בשנים האחרונות לאחת השתיות הכי פופולריות בישראל - מ-Neviot Flavors בקופסה הצבעונית, דרך סודה בטעמים מהמכונה הביתית, ועד מים מינרליים בטעם לימון או תות מהבקבוק שבקרור של הסופר. הם נראים כמו מים, מרגישים כמו מים, וכמעט לא מוסיפים קלוריות - אבל מבחינת ברכה הם לא בדיוק "מים".
על מים בטעמים מקובל לברך שהכל נהיה בדברו.
ברכה על מים בטעמים
הברכה על מים בטעמים - קנויים או ביתיים, עם גז או בלי, מתוקים או יבשים, בטעם פרי או בטעם פרחים - היא שהכל נהיה בדברו. זו הברכה הכללית למשקאות, והיא חלה ברגע שהמים עברו מעבר ממים סתם למשקה עם טעם נוסף.
נוסח הברכה המלא
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכֹּל נִהְיָה בִּדְבָרוֹ
ברכה זו נאמרת לפני הלגימה הראשונה - בין אם זו פתיחה של בקבוק Neviot Flavors, כוס סודה בטעמים מהמכונה, או בקבוק מים מינרליים בטעם לימון מהקפיצה למכולת.
למה הברכה היא שהכל ולא בורא פרי העץ
יש כאן הבחנה הלכתית עדינה שכדאי להכיר. על מים סתם מברכים שהכל נהיה בדברו - זו ברירת המחדל למים. ברגע שמוסיפים למים טעם, צבע או ריח, גם אז הברכה נשארת שהכל, מאותה סיבה - זה משקה בקטגוריה כללית שאין לו ברכה ייחודית.
מה לגבי הטעם עצמו? אם הטעם הוא של פרי (תפוח, תות, לימון), אפשר היה לחשוב שצריך לברך בורא פרי העץ. אבל בהלכה, ברגע שהפרי עובר עיבוד עד שהוא הופך לטעם בלבד במשקה - הוא מאבד את ברכתו המקורית. גם על מיץ פרי מלא (תפוזים, רימונים, אננס) מברכים שהכל, וקל וחומר על משקה שיש בו רק רמז לטעם הפרי.
יש פוסקים מקלים שטוענים שאם טעם הפרי דומיננטי מאוד והמים הם רק הבסיס, יש מקום לברך בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה בהתאם למקור. אבל הדעה הרווחת בקרב רוב הפוסקים האחרונים היא לברך שהכל על כל מים בטעמים - קנויים, ביתיים, בריכוז כלשהו. כשמברכים שהכל יוצאים ידי חובה לכל הדעות.
מקרים שונים של מים בטעמים
Neviot Flavors / מים מינרליים בטעמים קלים
על בקבוק מים מינרליים בטעם עדין - Neviot Flavors, Eden Springs בטעמים, מי עין גדי בטעם לימון - מברכים שהכל. הטעם בהם הוא משני (לרוב פחות מאחוז אחד של חומר טעם), אבל הוא קיים, ולכן הברכה כבר לא נשארת ברירת המחדל של "מים סתם" אלא עולה לקטגוריית "משקה". וגם כשהיא עולה לקטגוריית משקה - היא נשארת באותה ברכה: שהכל.
מים בטעמים עם מתיקות
על מים בטעמים שהוסיפו להם סוכר, ממתיק, שטיביה או דבש - מברכים שהכל. המתיקות לא משנה את הברכה. גם אם המשקה הוא יותר "סירופ" מ"מים" מבחינת טעם, כל עוד הרכיב העיקרי הוא מים והשאר חומרי טעם וממתקים - הברכה היא שהכל.
מים בטעמים עם גז (סודה בטעמים)
על סודה בטעמים - קנויה, ממכונת SodaStream ביתית, San Pellegrino בטעמים, Schweppes בטעמים - מברכים שהכל. הגז (פחמן דו-חמצני) לא משנה את הברכה. גם המים הקפואים-מוגזים-מטועמים בכל וריאציה אפשרית נשארים בברכת שהכל.
מי דובדבן / מי לימון בטעם חזק
לפעמים יש מים בטעמים עם טעם פרי דומיננטי במיוחד - מי דובדבן ביתיים, מי לימון סחוט, מי תות אדומים מאוד. במקרים האלה יש שאלה: האם הטעם דומיננטי עד כדי שמברכים על הפרי עצמו (בורא פרי העץ), או שזה עדיין בקטגוריית "מים בטעמים" (שהכל)?
הדעה הרווחת היא שגם כאן הברכה היא שהכל, כי המים הם הרכיב העיקרי. אבל אם הריכוז של הפרי גבוה מאוד והמשקה הוא בעצם מיץ פרי מדולל קצת במים - אז יש שאלה האם זה כבר נחשב מיץ פרי. גם על מיץ פרי הברכה היא שהכל, אז בכל מקרה התשובה לא משתנה.
רכז פירות מדולל במים בבית
על מים שמערבבים בהם רכז פירות (תפוז, אננס, ענבים) או סירופ בטעם פרי - מברכים שהכל. אופן ההכנה הביתי או היחס בין המים לרכז לא משנים את הברכה, כל עוד התוצר הסופי הוא משקה בטעם פרי ולא מיץ פרי טהור.
מים בטעמים עם ויטמינים או חלבון
לפעמים יש מים בטעמים עם תוספות תזונה - ויטמינים, חלבון, אלקטרוליטים. גם עליהם מברכים שהכל. התוספות הן רכיב משני שלא מקבל ברכה נפרדת - הן חלק מהמשקה הכולל.
הברכה האחרונה על מים בטעמים
לאחר שתיית מים בטעמים, אם שתית כמות המחייבת ברכה אחרונה - בדרך כלל שיעור רביעית (כ־75 מ"ל לפי פניני הלכה, פחות מחצי כוס; יש הכותבים כ־86 מ"ל לפי שיעורי הרב חיים נאה) בתוך הזמן הראוי - מברכים בורא נפשות.
בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כָּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי. בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים.
חשוב לדעת:
- בקבוק Neviot Flavors רגיל (500 מ"ל) ששותים ברצף סביר מגיע בקלות לשיעור המחייב ברכה אחרונה.
- כשגומעים מים בטעמים לאט מאוד לאורך זמן ארוך, ייתכן שלא מצטבר שיעור רציף המחייב ברכה.
- אם שותים מים בטעמים יחד עם ארוחה שמתחילה בברכת המוציא על הלחם - בדרך כלל ברכת המזון בסוף הארוחה פוטרת גם את המשקה, ואין צורך בברכת בורא נפשות נפרדת.
שאלות נפוצות
מה ההבדל בברכה בין מים רגילים למים בטעמים?
אין הבדל. גם על מים סתם מברכים שהכל נהיה בדברו, וגם על מים בטעמים מברכים שהכל נהיה בדברו. הברכה זהה. הסיבה היא שמים - מכל סוג ובכל וריאציה - הם בקטגוריית המשקאות הכללית, ולא בקטגוריה הלכתית מיוחדת כמו יין או דבש.
האם מברכים בנפרד על המים ועל הטעם?
לא. מים בטעמים נחשבים יחידה אחת - משקה אחד עם ברכה אחת. הטעם הוא חלק בלתי נפרד מהמשקה ולא מקבל ברכה משלו. גם כשהטעם הוא של פרי שיש לו בדרך כלל ברכה משלו (תפוח = בורא פרי העץ), הוא נבלע במשקה ויורד לברכת שהכל.
האם הברכה משתנה בין סודה בטעמים למים בטעמים בלי גז?
לא. הגז (פחמן דו-חמצני) לא משנה את הברכה. סודה בטעמים, מים מוגזים בטעמים, מים שקטים בטעמים - כולם בברכת שהכל. הטמפרטורה (קר, פושר, חם) גם היא לא משנה את הברכה.
מה לגבי מים בטעמים שמכינים בבית עם רכז פירות?
מברכים שהכל. גם אם מערבבים מים עם רכז 100% פרי, וגם אם הריכוז של הפרי משמעותי - התוצר הסופי הוא משקה בטעם פרי, וברכת המשקאות הזו היא שהכל נהיה בדברו.
האם צריך לברך שוב על כוס שנייה של מים בטעמים?
בדרך כלל לא, כל עוד הכוונה הייתה להמשיך לשתות ולא חלפה הפסקה ארוכה או היסח דעת. אם חלפה הפסקה משמעותית, או שעזבת את המקום וחזרת, ייתכן שצריך לברך שוב.
מה מברכים על מים בטעמים בארוחה עם פת?
כשאוכלים ארוחה שמתחילה בברכת המוציא על לחם (כולל נטילת ידיים), המשקאות בארוחה - כולל מים בטעמים - בדרך כלל לא דורשים ברכה נפרדת. ברכת המוציא והמשך הארוחה פוטרים אותם. בסיום הארוחה ברכת המזון פוטרת גם את המשקאות.
מים רגילים - והתנאי שבהם
על מים מברכים שהכל, אבל רק כששותים אותם להנאה: "השותה מים לצמאו מברך" - ומי ששותה כדי להעביר מאכל שנתקע או לבלוע תרופה, כיוון שאינו נהנה, אינו מברך (פניני הלכה ברכות ט, א). ראו מים.
ומים בטעמים - ההבדל
כאן התנאי הזה נעלם. פניני הלכה מנמק במפורש שהפטור במים נובע מכך ש"אין להם טעם", ולכן: "אבל השותה מיץ כדי להעביר את המאכל שנתקע בגרונו או כדי לסייע לבליעת תרופה - כיוון שיש למיץ טעם שהוא נהנה ממנו, עליו לברך".
ומכיוון שלמים בטעמים יש טעם - מברכים עליהם תמיד, גם כששותים אותם לצורך אחר. זהו ההבדל המעשי בין השניים.
למה שהכל
הטעם המוסף אינו הופך אותם לפרי. מאכל שנעשה משקה ברכתו שהכל, וכך גם במיצי פירות ובמשקאות מטועמים (פניני הלכה, ברכות ח, ג - על מה מברכים שהכל ופניני הלכה, ברכות ח, טו - מיץ פירות). ראו שינוי צורת המאכל.
הברכה האחרונה - והתנאי שנוטים לשכוח
בשתייה השיעור המחייב ברכה אחרונה הוא רביעית - כנפח ביצה ומחצה, ופניני הלכה נוקט כ־75 מ״ל, פחות מחצי כוס (פניני הלכה, ברכות י, י - שיעור ברכה אחרונה בשתייה, על פי שולחן ערוך אורח חיים רי, א).
אבל יש תנאי שני: הרביעית צריכה להישתות ברציפות, בהפסקות קלות לגמיעה ונשימה בלבד. מי ששתה רביעית לאט יותר ממה שמקובל לשתות רביעית - אינו מברך.
ולגבי משקה חם שרגילים ללגום לאט יש דעות: יש שכתבו שמברכים אחריו מפני שכך דרך שתייתו, ולדעת רבים אין לחלק בין חם לקר. ולכתחילה, כדי לצאת ידי כולם, טוב לאכול או לשתות משהו נוסף ולברך עליו בורא נפשות (פניני הלכה, ברכות י, י - שיעור ברכה אחרונה בשתייה). ראו שיעורי האכילה והשתייה וספק בברכות.
סיכום
על מים בטעמים - Neviot Flavors, סודה בטעמים, מים מינרליים בטעם פרי, רכז ביתי מדולל, מתוק או יבש, עם גז או בלי - מקובל לברך שהכל נהיה בדברו. הברכה אינה משתנה לפי סוג הטעם, רמת המתיקות או הוספת גז. הסיבה היא שמים הם משקה בקטגוריה כללית בכל וריאציה שלהם, וגם הוספת טעם פרי לא מעלה את הברכה לבורא פרי העץ. לאחר שתייה של שיעור רביעית או יותר ברצף, מברכים בורא נפשות. במקרים של ארוחה עם פת, המים בטעמים פטורים מברכה נפרדת. במקרים של ספק או כשהמשקה מערב מרכיבים מורכבים, כדאי להתייעץ עם רב.
