על בשר מברכים שהכל נהיה בדברו. זה נכון לכל סוגי הבשר הכשר, בכל דרך הכנה, ובלי הבדל בין נתח יקר לנתח פשוט.
על בשר בקר מברכים שהכל נהיה בדברו.
הברכה האחרונה על בשר בקר היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
למה שהכל
ברכות בורא פרי העץ ובורא פרי האדמה שמורות לגידולי הארץ. הבשר אינו גידול הארץ, ולכן ברכתו היא הברכה הכללית.
פניני הלכה מנסח: "על מאכלים שאין גידולם מן הארץ, כגון בשר בהמה, חיה, עוף ודגים… תקנו חכמים לברך שהכל נהיה בדברו".
על האש, בתבשיל ובסעודה
סטייק, קבב, בשר בתבשיל, בשר טחון או שווארמה - כולם שהכל.
ההבדל המעשי הגדול הוא בתוך סעודה עם לחם. מי שבירך המוציא לחם מן הארץ ואוכל את הבשר כחלק מהסעודה - אינו מברך על הבשר כלל. ברכת הלחם פוטרת את כל מה שנאכל בסעודה.
בשר שנאכל בלי לחם, למשל מנת בשר בצלחת בלי פיתה, כן צריך ברכת שהכל בפני עצמה.
תחליפי בשר
שניצל, קציצות ונקניקים שנוצרו מסויה - גם ברכתם שהכל. פניני הלכה מסביר: "הואיל ונטחנו ולא ניכר עליהם כלל שבאו מן הצומח, והם נראים יותר כמוצרי בשר, לפיכך נוהגים לברך עליהם שהכל".
כלומר גם צלחת טבעונית שנראית כמו בשר מגיעה לאותה ברכה, אך מטעם אחר.
ברכה אחרונה
אכל כזית בשר בתוך כארבע דקות ולא בתוך סעודת לחם - מברך בורא נפשות.
אכל בתוך סעודה שיש בה לחם - ברכת המזון פוטרת את הכול, ואין מברכים בורא נפשות בנפרד.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, ג - "בשר בהמה, חיה, עוף ודגים… שהכל נהיה בדברו"
- פניני הלכה ברכות ח, יא - שניצלים וקציצות מסויה
- פניני הלכה ברכות י, א - ברכת המזון פוטרת את הסעודה
