אותו פרי בדיוק, שתי ברכות שונות. על התפוח עצמו הברכה היא ברכת פרי העץ, ועל המיץ שנסחט ממנו הברכה אחרת לגמרי - וההלכה מסבירה בדיוק למה.
על מיץ תפוחים מברכים שהכל נהיה בדברו.
הברכה האחרונה על מיץ תפוחים היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
סחיטה מורידה את הברכה
פניני הלכה מנסח את הכלל: "על מיצי פירות, כגון מיץ תפוזים ומיץ גזר, מברכים שהכל. ואפילו אם הם טהורים ללא תערובת מים, ואפילו אם נותרו בהם חלקיקי פירות, הואיל ונשתנו כל כך, עד שממאכל הפכו למשקה, איבדו את ברכתם המקורית וקיבלו את הברכה הכללית - שהכל".
החשוב כאן: זה לא תלוי באיכות המיץ ולא באחוז הפרי. מיץ סחוט טרי במאה אחוז - עדיין שהכל.
היוצא מן הכלל: הענב
יש פרי אחד שלא ירד ממדרגתו כשסחטו אותו, אלא דווקא עלה: "הפרי היחיד שלא ירד ממדרגתו לאחר שנסחט הוא הענב, שלאחר הסחיטה נתעלה למדרגת יין ותקנו לו ברכה מיוחדת - בורא פרי הגפן".
בכל שאר הפירות - תפוחים, תפוזים, גזר, רימונים - הסחיטה מורידה לברכת שהכל.
מיץ שנשאר בצלחת
יש הבדל בין מיץ שהופרד מהפרי לבין נוזל שיצא ממנו תוך כדי אכילה.
פניני הלכה: "האוכל את הפרי ותוך כדי אכילתו או בסוף אכילתו רוצה לשתות את המיץ שיצא ממנו, כיוון שהמשקה טפל לפרי, נפטר בברכתו". מי שאכל אשכולית ובירך העץ - יכול לשתות את המיץ שנאסף בתחתית הצלחת בלי ברכה נוספת.
ברכה אחרונה
השיעור בשתייה הוא רביעית - כשבעים וחמישה מיליליטר לפי פניני הלכה - ויש לשתות אותה ברציפות. מי ששתה כך מברך בורא נפשות.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, טו - "על מיצי פירות… מברכים שהכל… עד שממאכל הפכו למשקה"
- פניני הלכה ברכות ח, ג - מיץ תפוזים ותפוחים ברשימת השהכל
- פניני הלכה ברכות י, י - שיעור רביעית
