דילוג לתוכן המרכזי
חזרה לסידור

פרשת המן שמות טז, ד-לו

פרשת המן

פרשת המן היא שמות פרק טז, פסוקים ד-לו. כאן הנוסח המלא בניקוד ובטעמי המקרא, פסוק אחר פסוק, עם תפילת יהי רצון שבסידור לפניה ואחריה. אפשר לקרוא גם שניים מקרא ואחד תרגום, עם תרגום אונקלוס.

שמות טז, ד-לו 33 פסוקים ניקוד וטעמי המקרא

לקריאת פרשת המן

טוב לומר בכל יום פרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו לאדם בהשגחה פרטית שכן היה במן שהשגיח הש"י לתת לכל אחד עומר למספר גולגלות בני ביתו (לבוש). וקודם אמירתו יאמר יהי רצון:

יהי רצון לפני פרשת המן

תפילה מן הסידור, לפני הפסוקים

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֺוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁתַּזְמִין פַּרְנָסָה לְכָל עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל וּפַרְנָסָתִי וּפַרְנָסַת אַנְ֒שֵׁי בֵיתִי בִּכְ֒לָלָם, בְּנַחַת וְלֹא בְּצַֽעַר, בְּכָבוֹד וְלֹא בְּבִזּוּי, בְּהֶתֵּר וְלֹא בְּאִסּוּר, כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לַעֲבֺד עֲבֺדָתֶֽךָ וְלִלְמוֹד תּוֹרָתֶֽךָ, כְּמוֹ שֶׁזַּֽנְּתָּ לַאֲבוֹתֵֽינוּ מָן בַּמִּדְבָּר בְּאֶֽרֶץ צִיָּה וַעֲרָבָה:

פסוקי התורה: שמות טז, ד-לו

פסוקי התורה, כפי שהם בסידור. מספר הפסוק מימין.

  1. ד וַיֹּ֤אמֶר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה הִנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן־הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר־י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתוֹרָתִ֖י אִם־לֹֽא׃

  2. ה וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר־יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶֽׁר־יִלְקְט֖וּ י֥וֹם ׀ יֽוֹם׃

  3. ו וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַהֲרֹ֔ן אֶֽל־כָּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י יְהוָ֛ה הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

  4. ז וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת־כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת־תְּלֻנֹּתֵיכֶ֖ם עַל־יְהוָ֑ה וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ׃

  5. ח וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת יְהוָה֩ לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֙קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ יְהוָה֙ אֶת־תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹא־עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל־יְהוָֽה׃

  6. ט וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל־כָּל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּתֵיכֶֽם׃

  7. י וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַהֲרֹן֙ אֶל־כָּל־עֲדַ֣ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל־הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה נִרְאָ֖ה בֶּעָנָֽן׃

  8. יא וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

  9. יב שָׁמַ֗עְתִּי אֶת־תְּלוּנֹּת֮ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֙יִם֙ תֹּאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ־לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

  10. יג וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת־הַֽמַּחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטַּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּחֲנֶֽה׃

  11. יד וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל־פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל־הָאָֽרֶץ׃

  12. טו וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל־אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָדְע֖וּ מַה־ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן יְהוָ֛ה לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה׃

  13. טז זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַאֲשֶׁ֥ר בְּאָהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ׃

  14. יז וַיַּעֲשׂוּ־כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט׃

  15. יח וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי־אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ׃

  16. יט וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל־יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד־בֹּֽקֶר׃

  17. כ וְלֹא־שָׁמְע֣וּ אֶל־מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֙נּוּ֙ עַד־בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה׃

  18. כא וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס׃

  19. כב וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֙חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֙אוּ֙ כָּל־נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה׃

  20. כג וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר יְהוָ֔ה שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת־קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר־תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר־תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל־הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד־הַבֹּֽקֶר׃

  21. כד וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא־הָ֥יְתָה בּֽוֹ׃

  22. כה וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי־שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לַיהוָ֑ה הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה׃

  23. כו שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה־בּֽוֹ׃

  24. כז וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָצְא֥וּ מִן־הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ׃

  25. כח וַיֹּ֥אמֶר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה עַד־אָ֙נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתַ֖י וְתוֹרֹתָֽי׃

  26. כט רְא֗וּ כִּֽי־יְהוָה֮ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל־כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ ׀ אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל־יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי׃

  27. ל וַיִּשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי׃

  28. לא וַיִּקְרְא֧וּ בֵֽית־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ׃

  29. לב וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה יְהוָ֔ה מְלֹ֤א הָעֹ֙מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן ׀ יִרְא֣וּ אֶת־הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

  30. לג וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן־שָׁ֥מָּה מְלֹֽא־הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃

  31. לד כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת׃

  32. לה וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת־הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד־בֹּאָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת־הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד־בֹּאָ֕ם אֶל־קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן׃

  33. לו וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָאֵיפָ֖ה הֽוּא׃

תפילות אחרי הקריאה

תפילות מן הסידור, אחרי הפסוקים. אינן חלק מפסוקי התורה.

אתה הוא ה׳ לבדך

אַתָּה הוּא יְהֺוָה לְבַדֶּֽךָ, אַתָּה עָשִֽׂיתָ אֶת הַשָּׁמַֽיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַֽיִם, הָאָֽרֶץ וְכָל אֲשֶׁר עָלֶֽיהָ, הַיַּמִּים וְכָל אֲשֶׁר בָּהֶם, וְאַתָּה מְחַיֶּה אֶת כֻּלָּם. וְאַתָּה הוּא שֶׁעָשִֽׂיתָ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת גְּדוֹלוֹת תָּמִיד עִם אֲבוֹתֵֽינוּ. גַם בַּמִּדְבָּר הִמְטַרְתָּ לָהֶם לֶֽחֶם מִן הַשָּׁמַֽיִם וּמִצּוּר הַחַלָּמִישׁ הוֹצֵֽאתָ לָהֶם מַֽיִם, וְגַם נָתַֽתָּ לָהֶם כָּל צָרְכֵיהֶם, וְשִׂמְלָתָם לֹא בָלְתָה מֵעֲלֵיהֶם. כֵּן בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים וּבַחֲסָדֶֽיךָ הָעֲצוּמִים תְּזוּנֵֽנוּ וּתְפַרְנְ֒סֵֽנוּ וּתְכַלְכְּ֒לֵֽנוּ וְתַסְפִּיק כָּל צָרְכֵֽנוּ וְצָרְכֵי עַמְּ֒ךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל הַמְ֒רֻבִּים, בְּמִלּוּי וּבְרֶוַח בְּלִי טֺֽרַח וְעָמָל גָּדוֹל, מִתַּֽחַת יָדְ֒ךָ הַנְּ֒קִיָּה וְלֹא מִתַּֽחַת יְדֵי בָשָׂר וָדָם:

יהי רצון אחרי פרשת המן

יְהִי רָצוֹן מִלְּ֒פָנֶֽיךָ יְהֺוָה אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁתָּכִין לִי וּלְאַנְשֵׁי בֵיתִי כָּל מַחְסוֹרֵֽנוּ, וּלְכָל שָׁעָה וְשָׁעָה מִשָּׁעוֹתֵֽנוּ דֵי סִפּוּקֵֽנוּ, וּלְכָל עֶֽצֶם מֵעֲצָמֵֽינוּ דֵי מִחְיָתֵֽנוּ, כְּיָדְ֒ךָ הַטּוֹבָה וְהָרְ֒חָבָה, וְלֹא כְּמִעוּט מִפְעָלֵֽינוּ וְקֹצֶר חֲסָדֵֽינוּ וּמִזְּעֵיר גְּמוּלוֹתֵֽנוּ. וְיִהְיֶה מְזוֹנוֹתַי וּמְזוֹנוֹת אַנְשֵׁי בֵיתִי וְזַרְעִי וְזֶֽרַע זַרְעִי מְסוּרִים בְּיָדְ֒ךָ וְלֹא בְּיַד בָּשָׂר וָדָם:

על פרשת המן: מקור ומנהג

מה זו פרשת המן

פרשת המן היא הפסוקים בספר שמות, פרק טז, פסוקים ד-לו, שמספרים על המן שירד לבני ישראל במדבר: "הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם". שני הסידורים שבדקנו, נוסח ספרד במהדורת מצודה ובמהדורת תורת אמת, מביאים את הפרשה באותם גבולות, מפסוק ד עד פסוק לו.

מתי אומרים אותה, ומה מקור המנהג

הטור והשולחן ערוך (אורח חיים א, ה) כותבים ש"טוב לומר" כמה פרשיות בכל בוקר, ובהן פרשת העקידה, פרשת המן, עשרת הדברות ופרשיות הקרבנות. הלשון היא "טוב לומר", כלומר הנהגה טובה ולא חובה.

את הטעם כותב הבית יוסף: "ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה". המשנה ברורה (א, יג) מוסיף שהפסוק "המרבה לא העדיף והממעיט לא החסיר" בא "להורות שאין ריבוי ההשתדלות מועיל מאומה", ומדגיש: "ואין די באמירה, אלא שיתבונן מה שהוא אומר". הוא גם כותב שאפשר לומר את פרשת המן "אפילו בשבת".

פרשת המן ופרנסה

המשנה ברורה (א, יג) מביא: "ואיתא בירושלמי ברכות: כל האומר פרשת המן, מובטח לו שלא יתמעטו מזונותיו". המאמר מובא בשם הירושלמי גם בתשב"ץ קטן (סימן רנו), בתוספת המילים "בכל יום" ו"ואני ערב".

מגבלת אימות: חיפשנו את המאמר בנוסח התלמוד הירושלמי שבספריא ולא מצאנו אותו שם. לכן אנחנו מביאים אותו בשם המשנה ברורה והתשב"ץ, ולא כציטוט מהירושלמי. העמוד אינו מבטיח פרנסה או תוצאה אחרת.

מה עוד המקורות קושרים לפרנסה, כמו תפילה לצד עבודה, מעשר כספים וכבוד שבת: סגולות לפרנסה לפי המקורות.

האם יש קשר ליום שלישי של פרשת בשלח

בסידור נוסח ספרד שבמהדורת תורת אמת מובא: "סגולה מהרה"ק ר' מנחם מנדל מרימנוב זי"א לומר ביום ג' דפרשת בשלח פרשת המן שנים מקרא ואחד תרגום". זה המקור הכתוב שמצאנו למנהג. לא מצאנו את הדברים בכתביו של רבי מנחם מנדל מרימנוב עצמו, ולכן אנחנו מביאים אותם בשם הסידור.

יום שלישי של שבוע פרשת בשלח הקרוב (בלוח ארץ ישראל): י״א בשבט תשפ״ז, 19.1.2027.

מה פירוש שניים מקרא ואחד תרגום

השולחן ערוך (אורח חיים רפה, א) כותב שכל אדם "חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום": כל פסוק פעמיים בלשון התורה, ופעם אחת בתרגום אונקלוס. מי שנוהג לקרוא כך את פרשת המן ביום שלישי של פרשת בשלח יכול ללחוץ למעלה על "שניים מקרא ואחד תרגום", וכל פסוק יוצג פעמיים ואחריו התרגום שלו.

איפה היא בסידור

בסידור נוסח ספרד שממנו נלקח הנוסח כאן, פרשת המן מופיעה בין התפילות הנוספות, ולפניה הערה בשם הלבוש ש"טוב לומר בכל יום פרשת המן". מקומה המדויק משתנה מסידור לסידור.

המקורות

מקור הטקסט

  • פסוקי התורה והתפילות: The Metsudah siddur, 1981 (סידור נוסח ספרד) CC-BY - שימוש חופשי בייחוס מקור בספריא
  • תרגום אונקלוס: Onkelos Exodus, Torat Emet נחלת הכלל מקור בספריא
  • הגהת הפסוקים: Tanach with Ta'amei Hamikra (tanach.us) נחלת הכלל מקור בספריא

הטקסט לא נערך אצלנו, ולא נוסף ולא נגרע ממנו דבר. מספרי הפסוקים נוספו לתצוגה. הפסוקים הוגהו מול הנוסח המקראי של tanach.us: אותיות וניקוד זהים בכל 33 הפסוקים. הסידור מביא בפסוק ז את הקרי (תַלִּינוּ); בכתיב: תלונו. מהדורה ברישיון CC-BY מחייבת ייחוס, והייחוס מופיע כאן.