ארוחה שלמה של עוגות

על לחם מברכים המוציא גם על מעט, כי הוא מיועד לסעודה. על עוגות וביסקוויטים מברכים מזונות ועל המחיה, כי לא קובעים עליהם סעודה. אבל מי שבפועל קובע עליהם סעודה מעלה אותם לדרגת לחם.

שיעור קביעות הסעודה הוא כמות שאדם רגיל שבע ממנה כמו מארוחה, ולא צריך לאכול עד הארוחה הבאה. אין לזה נפח קבוע, כי מאפה אוורירי משביע רק בכמות גדולה ומאפה דחוס בכמות קטנה. מי ששבע כמו מארוחה רגילה, קבע סעודה. רק מי שיודע שהוא שונה מאוד מאחרים משער לפי רוב האנשים, וזקנים או ילדים משערים לפי בני גילם.

בהערות הרב מלמד מביא גם שיטה שנייה, שרבים מהפוסקים הספרדים האחרונים כתבו כמותה, ולפיה די באכילת שיעור "פרס" מהמאפה, כשיעור הלחם שאוכלים בסעודה רגילה. במקרה שלפי שיטה זו קבע סעודה ולפי השיטה הראשונה לא, מברכים בסוף על המחיה, ולכתחילה טוב להימנע משיעור שיש בו ספק.

יש גם שיטה שהשיעור הוא נפח ארבע ביצים, והרב מלמד כותב שלא פוסקים כך, אבל לכתחילה עדיף להימנע מלהיכנס לספק: לאכול פחות מזה ולברך מזונות, או לאכול עד שובע ולברך המוציא. טעות כאן אינה חמורה במיוחד, כי לדעת פוסקים רבים מי שבירך מזונות על לחם, או המוציא על מאפה כזה, יצא.