בורא נפשות אחת על הרבה מאכלים

בברכה הראשונה מודים על ההנאה מכל מאכל בנפרד, ולכן יש ברכה מיוחדת לכל סוג: מזונות על האורז, העץ על התפוח, האדמה על המלפפון ושהכל על העוף והמיץ. הברכה האחרונה היא הודיה על התועלת הכללית מהאכילה, ולכן חכמים תיקנו ברכה אחת לסוגים רבים.

במקור "בורא נפשות" הייתה רשות, ורב היה מברך אותה רק אחרי מאכלים חשובים כמו בשר וביצה. עם הזמן התקבל המנהג לברך אותה כחובה אחרי כל אכילה של כזית או שתייה של רביעית.

שימו לב להבדל חשוב: "שהכל" בברכה ראשונה פוטרת בדיעבד כל מאכל, ולכן מי שלא יודע מה לברך יכול לברך שהכל. בברכה אחרונה אין ברכה שפוטרת את חברתה. מי שחייב מעין שלוש לא יוצא בבורא נפשות, וכן להפך.