סוכר מיוצר מקנה סוכר או מסלק - שניהם גידולי אדמה - ובכל זאת ברכתו שהכל נהיה בדברו. ההלכה מסבירה למה, ומביאה גם את הדעה שסברה אחרת.
על סוכר מברכים שהכל נהיה בדברו.
הברכה האחרונה על סוכר היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
ההכרעה למעשה
פניני הלכה: "על סוכר, בין אם נעשה מקני סוכר ובין אם נעשה מסלק סוכר, נוהגים לברך שהכל".
הנימוק: "משום שהסוכר נשתנה כל כך, עד שאין ניכר כלל שנוצר מפרי אדמה או מקני סוכר. וכבר למדנו שבדיני ברכות הולכים אחר דעתם של בני אדם".
המשפט האחרון הוא העיקרון הרחב: הברכה נקבעת לפי איך שאנשים תופסים את המאכל, לא לפי שרשרת הייצור שלו.
הדעה שסברה אחרת
ההלכה מביאה גם את הצד השני: "נחלקו בזה גדולי הראשונים, ולדעת רבים, כיוון שעיקר ייעודם של קני הסוכר וסלק הסוכר לעשיית סוכר, ברכת הסוכר האדמה".
ולכן: "שינה ובירך על סוכר… האדמה… יצא ידי חובתו". מי שבירך בטעות בורא פרי האדמה אינו חוזר.
מתי בכלל מברכים על סוכר
ברוב המקרים אין מברכים על סוכר כלל, מפני שהוא טפל למשהו אחר: סוכר בקפה, בתה, בעוגה או במאפה.
הברכה נאמרת רק כשאוכלים סוכר בפני עצמו - למשל קוביית סוכר, או סוכריה שכולה סוכר.
דבש וסירופ
דבש דבורים אינו גידול הארץ וברכתו שהכל. יש לו עמוד נפרד באתר.
סילאן, סירופ מייפל וסירופ תמרים הם נוזלים שהופקו מפרי, ולכן דינם כדין משקה שיצא מפרי - שהכל.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, יא - "על סוכר… נוהגים לברך שהכל"
- פניני הלכה ברכות ח, יא - "שינה ובירך על סוכר… האדמה… יצא ידי חובתו"
- שולחן ערוך אורח חיים רב, טו; משנה ברורה רב, עו
