הקקאו גדל על עץ, וצבע השוקולד עדיין מזכיר אותו - אז למה לא מברכים עליו בורא פרי העץ? ההלכה עונה על השאלה הזו במפורש, ומביאה גם את הדעה החולקת.
על שוקולד מברכים שהכל נהיה בדברו.
הברכה האחרונה על שוקולד היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
המנהג: שהכל
פניני הלכה: "וכן על שוקולד נוהגים לברך שהכל… מפני שנשתנה מאוד מצורתו הראשונה, עד שלא ניכר עליו שבא מפרי. בנוסף לכך, בדרך כלל, מערבים בשוקולד סוכר ועוד מרכיבים, עד שהקקאו הוא רק ארבעים אחוז מהשוקולד".
שני נימוקים אפוא: שינוי הצורה, ותערובת. יחד הם מוציאים את השוקולד ממעמד של פרי.
הדעה החולקת, ומה קורה בדיעבד
ההלכה מביאה גם את הצד השני: "יש סוברים שעל שוקולד חום מברכים העץ, הואיל ונעשה מפולי קקאו הגדלים על עץ, וכך היא דרך אכילתם, ואף ניכר שהשוקולד נוצר מהם, שצבעו כצבע הקקאו".
למעשה המנהג לברך שהכל, אבל ההלכה מוסיפה במפורש: "שינה ובירך… על שוקולד העץ, יצא ידי חובתו". כלומר מי שבירך בטעות בורא פרי העץ אינו חוזר ומברך.
שוקולד לבן, חלב ומריר
ההבדל בין הסוגים הוא באחוז הקקאו ובכמות החלב והסוכר, ואינו משנה את הברכה. בכולם - שהכל נהיה בדברו.
שוקולד לבן כלל אינו מכיל מוצקי קקאו אלא חמאת קקאו, ולכן אצלו הנימוק פשוט עוד יותר.
שוקולד על עוגה ובתוך מאפה
ציפוי שוקולד על עוגה או שוקולד צ׳יפס בתוך עוגייה הם חלק מהמאפה. הברכה נקבעת לפי המאפה - בורא מיני מזונות - והשוקולד טפל לו.
חפיסת שוקולד שאוכלים בפני עצמה - שהכל.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, יא - "על שוקולד נוהגים לברך שהכל… עד שלא ניכר עליו שבא מפרי"
- פניני הלכה ברכות ח, יא - "שינה ובירך… על שוקולד העץ, יצא ידי חובתו"
- משנה ברורה רב, עו
