על כל המשקאות המוגזים מברכים שהכל נהיה בדברו: קולה, סודה, משקאות בטעמים, מים מוגזים ומשקאות אנרגיה.
על משקה מוגז מברכים שהכל נהיה בדברו.
הברכה האחרונה על משקה מוגז היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
הברכה הכללית למשקים
למשקים לא נתקנה ברכה מיוחדת, חוץ מן היין. כל משקה אחר מקבל את הברכה הכללית - שהכל נהיה בדברו.
זה נכון גם למשקה שיש בו תמצית פרי: התמצית אינה הופכת אותו לפרי, והוא נשאר משקה.
מים מוגזים לעומת מים רגילים
מים ברכתם שהכל - אבל רק כששותים אותם לצמא. פניני הלכה: "וכן השותה מים לצמאו מברך שהכל". מי ששותה מים בלי צמא, למשל כדי לבלוע כדור, אינו נהנה מהם ואינו מברך.
במשקה מוגז בטעמים השאלה הזו כמעט אינה מתעוררת: יש בו טעם, ויש בו הנאה, ולכן מברכים עליו גם כשלא שותים מצמא.
משקה בתוך סעודה
משקה שנשתה בתוך סעודה שיש בה לחם נעשה טפל ללחם, ואין מברכים עליו. פניני הלכה מנסח: "כל שאר המשקים שאדם שותה בתוך הסעודה נעשים טפלים ללחם ונפטרים בברכת המוציא".
היוצא מן הכלל הוא היין, שמפני חשיבותו אינו נעשה טפל ומברכים עליו בורא פרי הגפן גם בתוך הסעודה.
משקה מוגז לעומת מים
ההבדל אינו בגזים אלא בטעם. מים ברכתם שהכל רק כששותים אותם מצמא, מפני שבלי צמא אין מהם הנאת טעם, ובלי הנאה אין ברכה.
משקה מוגז בטעמים נשתה מפני שהוא טעים, ולכן מברכים עליו גם בלי צמא. מים מוגזים בלי טעם דינם כמים רגילים: מברכים עליהם רק כששותים אותם מצמא.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, ג - "השותה מים לצמאו מברך שהכל"
- פניני הלכה ברכות ז, ג - "כל שאר המשקים שאדם שותה בתוך הסעודה נעשים טפלים ללחם"
- פניני הלכה ברכות ט, א - ברכה על הנאה
