על קישוא מברכים בורא פרי האדמה. הקישוא הוא פרי של צמח חד עונתי שנזרע מחדש בכל שנה, ולכן אף שהוא מכונה "פרי" מבחינה בוטנית, מבחינת הברכה הוא פרי אדמה.
על קישוא מברכים בורא פרי האדמה.
הברכה האחרונה על קישוא היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
למה לא בורא פרי העץ
המבחן שההלכה נוקטת הוא הגזע: "לעץ יש גזע שמתקיים שנים רבות, וממנו צומחים ענפים ועליהם פירות… וצמח שצריכים לזורעו או לשותלו בכל שנה, ברור שעל פירותיו מברכים האדמה".
לקישוא אין גזע כזה. הוא נזרע, נותן פרי, ונובל באותה עונה. לכן ברכתו בורא פרי האדמה, כמו עגבנייה ומלפפון שנזכרים במפורש כדוגמאות לפרי אדמה.
קישואים ממולאים
קישואים ממולאים באורז ובבשר הם מנה מעורבת. במקרה כזה השאלה היא מה העיקר: אם המילוי הוא העיקר והקישוא הוא הכלי שמחזיק אותו, מברכים לפי המילוי.
מי שאוכל את הקישוא עצמו כחלק מהמנה, והוא ניכר וממשי בה, מברך בורא פרי האדמה.
קישוא חי, מבושל ואפוי
קישוא נאכל היום בכל הדרכים האלה, וכולן דרך אכילה מקובלת. לכן הברכה זהה: פרוסות קישוא חיות בסלט, קישוא מוקפץ, קישוא בתנור או פשטידת קישואים.
קישוא, מלפפון ואבטיח - אותה משפחה
קישוא, מלפפון, אבטיח, מלון ודלעת שייכים כולם למשפחת הדלועיים: מזדחלים חד עונתיים שנזרעים מחדש בכל שנה.
לכן הברכה על כולם זהה - בורא פרי האדמה - אף שחלקם מתוקים כפרי וחלקם נאכלים כירק. ההלכה אינה שואלת אם המאכל מתוק, אלא אם הצמח שנתן אותו הוא עץ. בכל המשפחה הזו התשובה שלילית.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, ב - "וצמח שצריכים לזורעו או לשותלו בכל שנה, ברור שעל פירותיו מברכים האדמה"
- פניני הלכה ברכות ח, א - עגבניות ומלפפונים כדוגמה לפרי אדמה
- פניני הלכה ברכות ח, יד
