הצבר גדל על קקטוס, לא על עץ במובן הרגיל, והוא נחשב פעם לפרי בר - ובכל זאת ההלכה קובעת עליו בורא פרי העץ. הסיבה מלמדת כלל שלם.
על צבר מברכים בורא פרי העץ.
הברכה האחרונה על צבר היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
ההכרעה
פניני הלכה קובע במפורש: "לפיכך, על פרי הצבר (סברס) שהוא טעים, מברכים העץ".
המילה המכרעת היא "טעים". פרי שראוי לאכילה מלאה ומבוקש כפרי - יש לו חשיבות של פרי, וברכתו ברכת הפרי.
הכלל של פירות בר
ההלכה מבחינה בין שני סוגי פירות שגדלים בר. פירות שאינם טעימים במיוחד וראויים רק בשעת הדחק - "כיוון שלא ניטעו לשם כך, אין להם חשיבות והאוכלם מברך שהכל".
אבל: "על פירות טעימים, אפילו שגדלו על עצי בר, מברכים העץ". הצבר נופל בקבוצה השנייה, וכן אגוזים טעימים שגדלים על עצי בר.
קליפה, קוצים וגרעינים
קליפת הצבר אינה נאכלת, ולכן אין מברכים עליה כלל.
הגרעינים הקשים שבתוך הפרי נאכלים יחד איתו והם טפלים לו, ואינם צריכים ברכה נפרדת.
קילוף הצבר
הצבר מכוסה קוצים דקיקים שנתקעים בעור, ולכן מקלפים אותו בכפפות או במזלג וסכין.
מבחינת הברכה זה אינו משנה דבר: מברכים על הפרי שאוכלים, לא על הקליפה שנזרקת. הברכה נאמרת אחרי הקילוף וסמוך לאכילה, כמו בכל פרי - אין מפסיקים בין הברכה לביס הראשון.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, ו - "על פרי הצבר (סברס) שהוא טעים, מברכים העץ"
- פניני הלכה ברכות ח, ו - "על פירות טעימים, אפילו שגדלו על עצי בר, מברכים העץ"
- כף החיים רב, ו
