לחם ממאפייה של גוי

חכמים אסרו לאכול פת של גויים. מכיוון שקשה מאוד לקיים את הגזירה, כבר בתקופת התלמוד דנו בהקלה לגבי "פלטר", כלומר אופה שמתפרנס ממכירת לחם לציבור, שבו חשש הקירוב האישי קטן יותר.

להלכה, לפי השולחן ערוך ורוב הפוסקים, במקום שאין אופה יהודי אפשר לקנות פת של אופה גוי, ובתנאי שידוע שכל המרכיבים כשרים. אבל במקום שיש אופה יהודי, כמו בארץ ישראל, אסור.

באשכנז היו שהקלו בזה אפילו לכתחילה, והרב מלמד מביא שיש שהורו כך גם בימינו. אולם הוא פוסק לבני כל העדות כשולחן ערוך, ומוסיף שבארץ ישראל גם פוסקי אשכנז המקילים היו אוסרים, כי כאן כולם נהגו להחמיר.

ההיתר נאמר רק על פת של גוי. במאפייה של יהודי שבה עובד גוי, לחם שהגוי הכין לבדו אסור.