אחד מברך המוציא לכל המסובים

ברכה שנאמרת בשביל כמה אנשים מכובדת יותר. לכן שניים או יותר שקבעו לאכול יחד, טוב שאחד יברך בקול ויוציא את האחרים. מכיוון שהשומע יוצא ידי חובה בברכה של חברו, אסור לו להפסיק בדיבור עד שיאכל בעצמו.

זו הסיבה שבסעודות שבת מחכים שכולם יסיימו ליטול ידיים, ואז בעל הבית מברך המוציא בקול, והמסובים עונים אמן ונזהרים לא לדבר עד שאכלו.

אבל כשכל אחד אוכל לעצמו ולא מחכים זה לזה, כל אחד מברך בנפרד. ובסעודה גדולה, כמו חתונה, עדיף שבכל שולחן יברך אחד בשביל מי שנטלו איתו, כי המתנה לכל המשתתפים תיצור הפסק ארוך מדי בין הנטילה לברכה.