התקנה המקורית
חכמים תיקנו להניח את הנר על פתח הבית מבחוץ, בצד שמאל, כדי שהנכנס יהיה מוקף במצוות: מזוזה מימין ונר משמאל. מי שגר בקומה שנייה הניח אותו בחלון הסמוך לרשות הרבים, ובשעת סכנה הניחו על השולחן בפנים.
לכתחילה אמרו להציב את הלהבה בין 23 ל־76 ס״מ, בערך. מי שהדליק מחוץ לטווח הזה יצא בדיעבד, והיום, כשאין מאירים בנרות, אפשר להדליק גבוה יותר לכתחילה אם זה כבודם.
בית פרטי
היום הרוח תכבה נרות שמחוץ לפתח, והדרך היחידה להגן עליהם היא תא זכוכית. חכמים לא חייבו לקנות תא כזה, ולכן מי שאינו רוצה ידליק בתוך הבית. חלון הפונה לרשות הרבים מהדר בפרסום הנס כמו הפתח.
מי שפתח ביתו קשה לראות מהרחוב, והחלון נראה יותר: יש אומרים שעדיף הפתח ויש אומרים שעדיף החלון. פניני הלכה נוטה שיותר מהודר בחלון, וגם למדליק בפתח יש מעלה.
היום החצרות בדרך כלל אינן המשך של הבית, ולכן מדליקים בפתח הבית ולא בפתח החצר.
בניין קומות
המקום הטוב הוא חלון או מרפסת הפונים לרחוב. יקפידו שלא יהיה גב לחנוכיה, כדי שגם בני הבית יראו את הנרות.
גם חלון גבוה מ־76 ס״מ עדיף, כי פרסום הנס לעוברים חשוב מההקפדה על הגובה. וגם בקומה גבוהה מאוד, מעל כתשעה מטר, אם רואים את הנרות מהרחוב עדיף להדליק בחלון.
יש סוברים שעדיף על פתח הדירה הפונה לחדר המדרגות. יוצאים בזה ידי חובה, אבל פניני הלכה מעדיף את החלון. וגם המדליק בתוך הבית יצא.
כמה חנוכיות באותו בית
כשכמה בני משפחה מדליקים, כמנהג אשכנז, ישימו לב שכל חנוכיה תיראה לעצמה, כדי שמספר הנרות יהיה ניכר. אפשר שבני הבית הנוספים ידליקו בחלונות אחרים.
אחרי ההדלקה
מדליקים את הנרות במקום הנחתם, ולא מדליקים ואז מעבירים. אם הניח על אדן החלון ושכח להצמיד לחלון, רשאי לקרב מעט אחרי ההדלקה, כדי שהעוברים יראו טוב יותר.