לדר משמש - למה הברכה שונה מהמשמש המיובש?

לדר ומשמש מיובש נמכרים באותו דוכן של פירות יבשים ועשויים מאותו פרי. אבל על משמש מיובש מברכים בורא פרי העץ, ועל יריעת הלדר הברכה אחרת.

על לדר מברכים שהכל נהיה בדברו.

הברכה האחרונה על לדר היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.

המקור המפורש

פניני הלכה מביא בהערה את פסק הרב פעלים: על לדר העשוי ממשמש שנמעך ורוסק לגמרי, ועירבו בו טעמים נוספים ששינו את טעמו, מברכים שהכל.

יש כאן שני שינויים יחד: הפרי איבד את צורתו בריסוק, והטעם שלו שונה בתוספות.

ההבדל מפרוסות מיובשות

באותה הלכה נקבע שפרי שנחתך לפרוסות ויובש, בלי ריסוק, שומר על ברכתו. משמש מיובש שלם או חצוי נשאר בורא פרי העץ.

לדר עובר תהליך אחר: המשמש נטחן לעיסה ונמרח ליריעה דקה. הפרי שיצא ממנו כבר אינו נראה כמשמש, ולכן הברכה יורדת לשהכל.

לדר של פירות אחרים

היום מוכרים גם יריעות פרי מתות, מענבים או מתערובת פירות. לפי אותו כלל של ריסוק גמור, גם עליהן הברכה הראשונה שהכל, וזו החלה של הכלל ולא דין מפורש.

ביריעה מפרי משבעת המינים, כמו ענבים או תאנים, יש שאלה נוספת בברכה האחרונה. ראו על כך בעמוד על ממרח תמרים.

ברכה אחרונה

משמש אינו משבעת המינים. אחרי כזית של לדר מברכים בורא נפשות.

המקורות

• פניני הלכה ברכות ח, ט, הערה 6 - "על לדר העשוי ממשמש שנמעך ורוסק לגמרי... מברכים שהכל": https://ph.yhb.org.il/10-08-09/
• פניני הלכה ברכות ח, ח - כלל הריסוק ודעת בני אדם: https://ph.yhb.org.il/10-08-08/
• פניני הלכה ברכות י, ד - בורא נפשות: https://ph.yhb.org.il/10-10-04/