מרק עדשים טחון עד שלא רואים בו עדשה אחת - וברכתו עדיין בורא פרי האדמה. זו הכרעה מפורשת בהלכה, והיא שונה מהדין של מרק צלול.
על מרק עדשים מברכים בורא פרי האדמה.
הברכה האחרונה על מרק עדשים היא בורא נפשות, כשאוכלים בשיעור המחייב.
ההכרעה המפורשת
פניני הלכה: "אבל על מרק אפונים או עדשים מברכים האדמה. ואף שהאפונים והעדשים נתמעכו עד שאינם ניכרים בו, כיוון שממשותם בתוך המרק והוא נעשה סמיך על ידם, ברכתו האדמה".
המילה המרכזית היא "ממשותם": העדשים לא נעלמו, הן הפכו להיות המרק עצמו. זה שונה ממרק שרק ספג טעם.
ההבדל ממרק צלול
במרק ירקות שיש בו חתיכות שצריך ללעוס - מברכים על הירקות בורא פרי האדמה, והברכה פוטרת גם את הנוזלים.
אבל מרק צלול לגמרי, בלי חתיכות, ברכתו שהכל. פניני הלכה מסביר שזה מחמת מחלוקת הפוסקים: "כיוון שהדין שנוי במחלוקת, מחמת הספק נוהגים לברך על מרק צלול שהכל".
מרק עדשים אינו נכנס לספק הזה, מפני שהוא סמיך מן העדשים עצמן.
אבקת מרק משנה את התמונה
יש הבחנה חשובה: "אם הטעימוהו באבקת מרק, וגם בלי הירקות היה מקבל טעם של מרק, אין מרק זה נחשב למרק ירקות, וברכת הנוזלים שבו שהכל".
כלומר מרק שכל טעמו בא מאבקה - הנוזלים אינם נגררים אחרי הירקות. במרק עדשים ביתי שהעדשים בו הם הגוף והטעם, אין בעיה כזו.
עם לחם
מרק שנאכל בתוך סעודה עם לחם נפטר בברכת המוציא, ככל מה שנאכל בסעודה.
המקורות
- פניני הלכה ברכות ח, טז - "על מרק אפונים או עדשים מברכים האדמה… כיוון שממשותם בתוך המרק"
- פניני הלכה ברכות ח, טז - מרק צלול וברכת שהכל, ואבקת מרק
- פניני הלכה ברכות ג - סעודת לחם
