קריאת שמע

המנהג הפשוט בכל תפוצות ישראל לומר ברכו לפני פריסת שמע. ואין לאומרו בפחות מעשרה שכל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה (אבודרהם).

ואומר שליח צבור:

בָּרְ֒כוּ אֶת יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ:

ועונין הקהל:

בָּרוּךְ יְהֹוָה הַמְּ֒בֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

אין להפסיק כלל בין ברכו ליוצר אור אפילו לדבר מצוה (לבוש). איתא בכתבים בתחלת יוצר אור צריך למשמש בתפילין. לכן כשיאמר יוצר אור ימשמש בשל יד. ובורא חושך ימשמש בשל ראש (פע"ח).

בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ מֶֽלֶךְ הָעוֹלָם יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֽשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא אֶת הַכֹּל:

הַמֵּאִיר לָאָֽרֶץ וְלַדָּרִים עָלֶֽיהָ בְּרַחֲמִים, וּבְטוּבוֹ מְחַדֵּשׁ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: מָה־רַבּוּ מַעֲשֶֽׂיךָ יְהֹוָה, כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִֽׂיתָ, מָלְ֒אָה הָאָֽרֶץ קִנְיָנֶֽךָ: הַמֶּֽלֶךְ הַמְּ֒רוֹמָם לְבַדּוֹ מֵאָז, הַמְּ֒שֻׁבָּח וְהַמְּ֒פֹאָר וְהַמִּתְנַשֵּׂא מִימוֹת עוֹלָם: אֱלֹהֵי עוֹלָם בְּרַחֲמֶֽיךָ הָרַבִּים רַחֵם עָלֵֽינוּ אֲדוֹן עֻזֵּֽנוּ צוּר מִשְׂגַּבֵּֽנוּ מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ מִשְׂגָּב בַּעֲדֵֽנוּ: אֵל בָּרוּךְ גְּדוֹל דֵּעָה, הֵכִין וּפָעַל זָהֳרֵי חַמָּה, טוֹב יָצַר כָּבוֹד לִשְׁמוֹ, מְאוֹרוֹת נָתַן סְבִיבוֹת עֻזּוֹ, פִּנּוֹת צְבָאָיו קְדוֹשִׁים רוֹמְ֒מֵי שַׁדַּי, תָּמִיד מְסַפְּ֒רִים כְּבוֹד אֵל וּקְ֒דֻשָּׁתוֹ: תִּתְבָּרֵךְ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ בַּשָּׁמַֽיִם מִמַּֽעַל וְעַל הַאָֽרֶץ מִתָּֽחַת עַל כָּל שֶֽׁבַח מַעֲשֵׂה יָדֶֽיךָ וְעַל מְאֽוֹרֵי אוֹר שֶׁעָשִֽׂיתָ הֵֽמָּה יְפָאֲרֽוּךָ סֶּֽלָה:

תִּתְבָּרֵךְ לָנֶצַח צוּרֵֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ וְגוֹאֲלֵֽנוּ, בּוֹרֵא קְדוֹשִׁים יִשְׁתַּבַּח שִׁמְךָ לָעַד מַלְכֵּֽנוּ, יוֹצֵר מְשָׁרְ֒תִים, וַאֲשֶׁר מְשָׁרְ֒תָיו כֻּלָּם עוֹמְ֒דִים בְּרוּם עוֹלָם וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה יַֽחַד בְּקוֹל דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶֽלֶךְ עוֹלָם: כֻּלָם אֲהוּבִים כֻּלָּם בְּרוּרִים כֻּלָּם גִּבּוֹרִים כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וְכֻלָּם עֹשִׂים בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה רְצוֹן קוֹנָם: וְכֻלָּם פּוֹתְ֒חִים אֶת פִּיהֶם בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה בְּשִׁירָה וּבְזִמְרָה וּמְבָרְ֒כִין וּמְשַׁבְּ֒חִין וּמְפָאֲרִין וּמַעֲרִיצִין וּמַקְדִּישִׁין וּמַמְלִיכִין:

אֶת שֵׁם הָאֵל הַמֶּֽלֶךְ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא קָדוֹשׁ הוּא: וְכֻלָּם מְקַבְּ֒לִים עֲלֵיהֶם עֹל מַלְכוּת שָׁמַֽיִם זֶה מִזֶּה, וְנוֹתְ֒נִים בְּאַהֲבָה רְשׁוּת זֶה לָזֶה לְהַקְדִּישׁ לְיוֹצְ֒רָם בְּנַֽחַת רֽוּחַ בְּשָׂפָה בְרוּרָה וּבִנְעִימָה, קְדֻשָּׁה כֻּלָּם כְּאֶחָד עוֹנִים בְּאֵימָה וְאוֹמְ֒רִים בְּיִרְאָה

קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ, קָדוֹשׁ יְהֹוָה צְבָאוֹת. מְלֹא כָל־הָאָֽרֶץ כְּבוֹדוֹ:

וְהָאוֹפַנִּים וְחַיּוֹת הַקֹּֽדֶשׁ בְּרַֽעַשׁ גָּדוֹל מִתְנַשְּׂ֒אִים לְעֻמַּת שְׂרָפִים לְעֻמָּתָם מְשַׁבְּ֒חִים וְאוֹמְ֒רִים:

בָּרוּךְ כְּבוֹד־יְהֹוָה מִמְּ֒קוֹמוֹ:

לָאֵל בָּרוּךְ נְעִימוֹת יִתֵּֽנוּ, לַמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם זְמִירוֹת יֹאמֵֽרוּ וְתִשְׁבָּחוֹת יַשְׁמִֽיעוּ, כִּי הוּא לְבַדּוֹ מָרוֹם וְקָדוֹשׁ פּוֹעֵל גְּבוּרוֹת עֹשֶׂה חֲדָשׁוֹת בַּֽעַל מִלְחָמוֹת זוֹרֵֽעַ צְדָקוֹת מַצְמִֽיחַ יְשׁוּעוֹת בּוֹרֵא רְפוּאוֹת נוֹרָא תְהִלּוֹת אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת: הַמְ֒חַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית: כָּאָמוּר לְעֹשֵׂה אוֹרִים גְּדֹלִים כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: (וְהִתְקִין מְאוֹרוֹת מְשַׂמֵּֽחַ עוֹלָמוֹ אֲשֶׁר בָּרָא.) אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּֽנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה יוֹצֵר הַמְּ֒אוֹרוֹת:

בברכה זו נכללים דברים רבים כי השם אהב אותנו מכל האומות ונתן לנו תורה ולהאמין בייחודו ושהוא אדון הכל. וכתב בעל המנהגות מה שסמכו אהבת עולם ליוצר המאורות לפי שבה מזכיר יחוד שמו של הקב"ה ונתינת התורה המאירה מכל המאורות. שהשמש אינו מאיר אלא ביום והתורה ביום ובלילה (אבודרהם).

אַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ חֶמְלָה גְדוֹלָה וִיתֵרָה חָמַֽלְתָּ עָלֵֽינוּ: אָבִֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ בַּעֲבוּר שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וּבַעֲבוּר אֲבוֹתֵֽינוּ שֶׁבָּטְ֒חוּ בְךָ וַתְּ֒לַמְּ֒דֵם חֻקֵּי חַיִּים לַעֲשׂוֹת רְצוֹנְ֒ךָ בְּלֵבָב שָׁלֵם כֵּן תְּחָנֵּֽנוּ וּתְלַמְּ֒דֵֽנוּ: אָבִֽינוּ אָב הָרַחֲמָן הַמְרַחֵם רַחֵם עָלֵֽינוּ וְתֵן בְּלִבֵּֽנוּ בִּינָה לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל לִשְׁמֹֽעַ לִלְמוֹד וּלְ֒לַמֵּד לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת־כָּל דִּבְרֵי־תַלְמוּד תּוֹרָתֶֽךָ בְּאַהֲבָה: וְהָאֵר עֵינֵֽינוּ בְּתוֹרָתֶֽךָ וְדַבֵּק לִבֵּֽנוּ בְּמִצְוֹתֶֽיךָ וְיַחֵד לְבָבֵֽנוּ לְאַהֲבָה וּלְיִרְאָה אֶת שְׁמֶֽךָ, לְמַֽעַן לֹא נֵבוֹשׁ וְלֹא נִכָּלֵם וְלֹא נִכָּשֵׁל לְעוֹלָם וָעֶד, כִּי בְשֵׁם קָדְשְׁ֒ךָ הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא בָּטָֽחְנוּ נָגִֽילָה וְנִשְׂמְ֒חָה בִּישׁוּעָתֶֽךָ: וְרַחֲמֶֽיךָ יְהֹוָה אֶלֹהֵֽינוּ וַחֲסָדֶֽיךָ הָרַבִּים אַל יַעַזְבֽוּנוּ נֶֽצַח סֶֽלָה וָעֶד: מַהֵר וְהָבֵא עָלֵֽינוּ בְּרָכָה וְשָׁלוֹם מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת כָּל הָאָֽרֶץ וּשְׁבוֹר עוֹל הַגּוֹיִם מֵעַל צַוָּארֵֽנוּ וְתוֹלִיכֵֽנוּ מְהֵרָה קוֹמְ֒מִיּוּת לְאַרְצֵֽנוּ: כִּי אֵל פּוֹעֵל יְשׁוּעוֹת אָֽתָּה וּבָֽנוּ בָחַֽרְתָּ מִכָּל־עַם וְלָשׁוֹן וְקֵרַבְתָּֽנוּ מַלְכֵּֽנוּ לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל סֶֽלָה בֶּאֱמֶת בְּאַהֲבָה לְהוֹדוֹת לְךָ וּלְיַחֶדְךָ בְּאַהֲבָה וּלְאַהֲבָה אֶת שְׁמֶֽךָ: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה:

ואומר שמע ישראל. ונהגו לאומרו בקול רם כדי לעורר הכוונה בפסוק הראשון שבו עיקר הכוונה. ולא יאריך באל"ף של אחד ולא יחטוף בחי"ת. ויאריך בדל"ת כשיעור שימליכהו בארבע רוחות העולם (אבודרהם). כל מקום שנרשם עגול כזה (°) הוא כדי להורות לתת ריוח בכל תיבה שתחלתה כסוף האות שלפניה.

יחיד אומר

אֵל מֶֽלֶךְ נֶאֱמָן:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ יְהֹוָה אֶחָד:

יש להפסיק מעט בין אחד לברוך כי עיקר קבול עול מלכות שמים היא פסוק ראשון. ויאמר בלחש:

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

וְאָהַבְתָּ אֵת יְהֹוָה אֱלֹהֶֽיךָ בְּכָל֯־לְ֯בָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶֽךָ: וְהָיוּ הַדְּ֒בָרִים הָאֵֽלֶּה אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל֯־לְ֯בָבֶֽךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶֽיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל֯־יָ֯דֶֽךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶֽיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזֻזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ:

וְהָיָה אִם־שָׁמֹֽעַ תִּשְׁמְ֒עוּ אֶל־מִצְוֹתַי אֲשֶׁר֯ אָ֯נֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת־יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל֯־לְ֯בַבְכֶם וּבְכָל־נַפְשְׁ֒כֶם: וְנָתַתִּי מְטַר֯־אַ֯רְצְ֒כֶם בְּעִתּוֹ֯ י֯וֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ וְאָסַפְתָּ דְגָנֶֽךָ וְתִירשְׁ֒ךָ וְיִצְהָרֶֽךָ: וְנָתַתִּי עֵֽשֶׂב֯ בְּ֯שָׂדְ֒ךָ לִבְהֶמְתֶּֽךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָֽעְתָּ: הִשָּׁמְ֒רוּ לָכֶם פֶּן֯־יִ֯פְתֶּה לְבַבְכֶם וְסַרְתֶּם וַעֲבַדְתֶּם אֱלֹהִים֯ אֲ֯חֵרִים וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם לָהֶם: וְחָרָה אַף־יְהֹוָה בָּכֶם וְעָצַר֯ אֶ֯ת־הַשָּׁמַֽיִם וְלֹּא֯־יִ֯הְיֶה מָטָר וְהָאֲדָמָה לֹא תִתֵּן אֶת֯־יְ֯בוּלָהּ וַאֲבַדְתֶּם֯ מְ֯הֵרָה מֵעַל הָאָֽרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר֯ יְ֯הֹוָה נֹתֵן לָכֶם: וְשַׂמְתֶּם֯ אֶ֯ת־דְּבָרַי֯ אֵֽ֯לֶּה עַל֯־לְ֯בַבְכֶם וְעַל־נַפְשְׁ֒כֶם וּקְשַׁרְתֶּם֯ אֹ֯תָם לְאוֹת עַל֯־יֶ֯דְכֶם וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם: וְלִמַּדְתֶּם֯ אֹ֯תָם אֶת־בְּנֵיכֶם לְדַבֵּר בָּם בְּשִׁבְתְּ֒ךָ בְּבֵיתֶֽךָ וּבְלֶכְתְּ֒ךָ בַדֶּֽרֶךְ וּבְשָׁכְבְּ֒ךָ וּבְקוּמֶֽךָ: וּכְתַבְתָּם עַל־מְזוּזוֹת בֵּיתֶֽךָ וּבִשְׁעָרֶֽיךָ: לְמַֽעַן֯ יִ֯רְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהֹוָה לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַֽיִם עַל־הָאָֽרֶץ:

וַֽיֹּאמֶר֯ יְ֯הֹוָה֯ אֶ֯ל־משֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר֯ אֶ֯ל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל־כַּנְ֒פֵי בִגְ֒דֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְ֒נוּ עַל־צִיצִת הַכָּנָף֯ פְּ֯תִיל תְּכֵֽלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם֯ אֹ֯תוֹ וּזְכַרְתֶּם֯ אֶ֯ת־כָּל־מִצְוֹת֯ יְ֯הֹוָה וַעֲשִׂיתֶם֯ אֹ֯תָם וְלֹא תָתֽוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר֯־אַ֯תֶּם זֹנִים֯ אַ֯חֲרֵיהֶם: לְמַֽעַן תִּזְכְּ֒רוּ וַעֲשִׂיתֶם֯ אֶ֯ת־כָּל־מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם: אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם֯ אֲ֯שֶׁר הוֹצֵֽאתִי אֶתְכֶם֯ מֵ֯אֶֽרֶץ מִצְרַֽיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים֯ אֲ֯נִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם֯:

יש לצרף אֱלֹהֵיכֶם לאֱמֶת

אֱ֯מֶת

שליח ציבור:

יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם֯ אֱ֯מֶת:

כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר (תהלים צב ג) להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות (ברכות יב.) ופירש"י שברכת אמת ויציב כלה על חסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם.

וְיַצִּיב וְנָכוֹן וְקַיָּם וְיָשָׁר וְנֶאֱמָן וְאָהוּב וְחָבִיב וְנֶחְמָד וְנָעִים וְנוֹרָא וְאַדִּיר וּמְתֻקָּן וּמְקֻבָּל וְטוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר הַזֶּה עָלֵֽינוּ לְעוֹלָם וָעֶד: אֱמֶת אֱלֹהֵי עוֹלָם מַלְכֵּֽנוּ צוּר יַעֲקֹב מָגֵן יִשְׁעֵֽנוּ, לְדֹר וָדֹר הוּא קַיָּם וּשְׁמוֹ קַיָּם וְכִסְאוֹ נָכוֹן וּמַלְכוּתוֹ וֶאֱמוּנָתוֹ לָעַד קַיָּֽמֶת: וּדְבָרָיו חָיִים וְקַיָּמִים נֶאֱמָנִים וְנֶחֱמָדִים לָעַד וּלְעוֹלְ֒מֵי עוֹלָמִים, עַל אֲבוֹתֵֽינוּ וְעָלֵֽינוּ עַל בָּנֵֽינוּ וְעַל דּוֹרוֹתֵֽינוּ וְעַל כָּל דּוֹרוֹת זֶֽרַע יִשְׂרָאֵל עֲבָדֶֽיךָ:

עַל הָרִאשׁוֹנִים וְעַל הָאַחֲרוֹנִים דָּבָר טוֹב וְקַיָּם לְעוֹלָם וָעֶד, אֱמֶת וֶאֱמוּנָה חוֹק וְלֹא יַעֲבֹר: אֱמֶת שָׁאַתָּה הוּא יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵֽינוּ מַלְכֵּֽנוּ מֶֽלֶךְ אֲבוֹתֵֽינוּ גֹּאֲלֵֽנוּ גֹּאֵל אֲבוֹתֵֽינוּ יוֹצְ֒רֵֽנוּ צוּר יְשׁוּעָתֵֽנוּ פּוֹדֵֽנוּ וּמַצִּילֵֽנוּ מֵעוֹלָם הוּא שְׁמֶֽךָ וְאֵין לָֽנוּ עוֹד אֱלֹהִים זוּלָתֶֽךָ סֶֽלָה:

עֶזְרַת אֲבוֹתֵֽינוּ אַתָּה הוּא מֵעוֹלָם מָגֵן וּמוֹשִֽׁיעַ לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם בְּכָל דּוֹר וָדוֹר: בְּרוּם עוֹלָם מוֹשָׁבֶֽךָ וּמִשְׁפָּטֶֽיךָ וְצִדְקָתְךָ עַד אַפְסֵי אָֽרֶץ: אֶמֶת אַשְׁרֵי אִישׁ שֶׁיִּשְׁמַע לְמִצְוֹתֶֽיךָ וְתוֹרָתְ֒ךָ וּדְבָרְ֒ךָ יָשִׂים עַל לִבּוֹ: אֱמֶת אַתָּה הוּא אָדוֹן לְעַמֶּֽךָ וּמֶֽלֶךְ גִּבּוֹר לָרִיב רִיבָם לאָבוֹת וּבָנִים: אֱמֶת אַתָּה הוּא רִאשׁוֹן וְאַתָּה הוּא אַחֲרוֹן וּמִבַּלְעָדֶֽיךָ אֵין לָֽנוּ מֶֽלֶךְ גּוֹאֵל וּמוֹשִֽׁיעַ: אֱמֶת מִמִּצְרַֽיִם גְּאַלְתָּֽנוּ יְהֹוָה אֱלֹהֵֽינוּ וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתָֽנוּ: כָּל בְּכוֹרֵיהֶם הָרָֽגְתָּ וּבְכוֹרְ֒ךָ יִשְׂרָאֵל גָּאָֽלְתָּ וְיַם סוּף בָּקַֽעְתָּ וְזֵדִים טִבַּֽעְתָּ וִידִידִים הֶעֱבַֽרְתָּ וַיְכַסּוּ מַֽיִם צָרֵיהֶם אֶחָד מֵהֶם לֹא נוֹתָר: עַל זֹאת שִׁבְּ֒חוּ אֲהוּבִים וְרוֹמְ֒מוּ לָאֵל וְנָתְ֒נוּ יְדִידִים זְמִירוֹת שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת בְּרָכוֹת וְהוֹדָאוֹת לְמֶּֽלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם: רָם וְנִשָּׂא גָּדוֹל וְנוֹרָא מַשְׁפִּיל גֵּאִים עֲדֵי אָֽרֶץ וּמַגְבִּֽיהַּ שְׁפָלִים עֲדֵי מָרוֹם מוֹצִיא אֲסִירִים וּפוֹדֶה עֲנָוִים וְעוֹזֵר דַּלִּים וְעוֹנֶה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּעֵת שַׁוְּ֒עָם אֵלָיו:

תְּהִלּוֹת לְאֵל עֶלְיוֹן גֹּאֲלָם בָּרוּךְ הוּא וּמְבֹרָךְ, משֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לְךָ עָנוּ שִׁירָה בְּשִׂמְחָה רַבָּה וְאָמְ֒רוּ כֻלָּם:

מִי כָמֹֽכָה בָּאֵלִם יְהֹוָה מִי כָּמֹֽכָה נֶאְדָּר בַּקֹּֽדֶשׁ נוֹרָא תְהִלֹּת עֹֽשֵׂה פֶֽלֶא:

שִׁירָה חֲדָשָׁה שִׁבְּ֒חוּ גְאוּלִים לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם יַֽחַד כֻּלָּם הוֹדוּ וְהִמְלִֽיכוּ וְאָמְרוּ:

יְהֹוָה יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד:

צוּר יִשְׂרָאֵל קֽוּמָה בְּעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל וּפְדֵה כִנְאֻמֶֽךָ יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל, גֹּאֲלֵֽנוּ יְהֹוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל: בָּרוּךְ אַתָּה יְהֹוָה גָּאַל יִשְׂרָאֵל:

המתפלל צריך שיכוין בליבו פירוש המילות שהוא מוציא בשפתיו. ואם אינו יכול לכוין פירוש המילות לכל הפחות צריך שיחשוב בשעת התפילה בדברים המכניעים את הלב ומכוונים את לבו לאביו שבשמים. יכוין רגליו זה אצל זה כאילו אינן אלא אחת. ויזהר להתפלל בלחש. ולא ירמוז בעיניו ולא יקרוץ בשפתיו ולא יראה באצבעותיו ואינו פוסק אפילו לקדיש וקדושה וברכו (קיצשו"ע יח)