שהחיינו על פרי חדש

על פרי שמתחדש בעונתו מברכים שהחיינו, כהודיה על כך שה׳ מחדש את עולמו. בעבר נהגו לברך כבר בראיית הפרי, וגם היום מי שרוצה רשאי, אבל המנהג הרווח הוא לברך באכילה הראשונה, כי אז השמחה גדולה יותר.

לפני האכילה אומרים גם שהחיינו וגם העץ או האדמה. הרדב"ז והחיד"א נהגו להקדים את ברכת הפרי, המשנה ברורה מקדים שהחיינו, והמברך רשאי לבחור.

לא מברכים על פרי שעדיין בוסר, אלא רק כשהבשיל. מי ששכח לברך באכילה הראשונה הפסיד, ולא יברך באכילה השנייה, אבל כל עוד הוא באמצע האכילה הראשונה עוד יכול לברך.

אם היו לפניו שני פירות חדשים, ברכה אחת פוטרת את שניהם. פרי חדש שלא היה לפניו, גם אם היה בבית, לא נפטר. חכמים אף ראו בחיוב את מי שדואג לטעום מכל פרי בעונתו, ומסופר על רבי אלעזר שחסך כסף כדי לקנות כל פרי לפחות פעם בשנה ולברך עליו.