מזוזה בשכירות קצרה

חובת המזוזה חלה על מי שהבית שלו. אבל בארץ ישראל חכמים חייבו גם שוכר ליום אחד, כדי שהשוכרים יתקשרו לבית ולארץ, ומי שיבוא אחריהם ימצא מזוזה ויישאר, וכך הארץ מתיישבת. בחוץ לארץ, מי ששוכר לשלושים יום או פחות גר בדרך ארעי ופטור.

אורח שאינו משלם, אפילו לתקופה ארוכה, אינו חייב, כי בעלי הבית יכולים להוציא אותו בכל עת. עם זאת, אם המארחים יהודים, מצווה לעורר אותם ואף לקנות להם מזוזות. כך גם ילדים שגרים אצל הורים שאינם שומרי מצוות: הם פטורים, אבל מצווה שישתדלו לקבל את הסכמת ההורים.

במלון או בצימר, גם בארץ, האורח פטור בשלושים הימים הראשונים. מי ששוהה יותר משלושים יום מתחייב אחריהם. במלון בחוץ לארץ יש אומרים שפטור גם אחרי שלושים יום, ולמעשה טוב שיקבע מזוזה בלי ברכה.