שתיית מים: מברכים רק כששותים מצמא

למים אין טעם, ולכן ההנאה מהם תלויה בצמא. מי ששותה מים כדי להעביר מאכל שנתקע בגרונו, או כדי לבלוע תרופה, אינו מברך.

הוא הדין לשותה מים לפני צום כדי לאגור נוזלים, או לפני מסע כדי שלא יצמא בהמשך: כל עוד אין הנאה מהשתייה עצמה, אין ברכה. אבל אם היה צמא ונהנה מהמים, יברך.

לעומת זאת, מי ששותה מיץ כדי לבלוע תרופה כן מברך, מפני שיש למיץ טעם שהוא נהנה ממנו, גם אם עיקר כוונתו לתרופה.